Main menu:

Site search

RSS Logo Web Directory

מוסד דמוקרטי חדש לעם ישראל – נימוקים והצעה

נייר עמדה לקראת יום העיון ב15.10.93- בנושא "הקשר בין ישראל והגולה: רה-אירגון של העולם היהודי לקראת המאה ה-21"

ח' תשרי תשנ"ד
23 בספטמבר 1993

מבוא

בנייר עמדה שלו מיוני 1993 בנושא יום העיון שלנו, הציע הרב אשר הירש להקים גוף ייצוגי דמוקרטי עולמי חדש על מנת לקדם ולהגביר את קשרי הגומלין בין ישראל והגולה על מנת ליצור אותה מסגרת מוסדית מאוחדת שרוב היהודים אכן מאמינים שהיא כבר קיימת. נייר עמדה זה מאמץ את ניתוחו של הרב הירש ומסקנותיו הראשוניות. עם זאת, הנימוקים הנוספים וההצעה המעשית הנובעת מנימוקים אלה ומניתוחו של הרב הירש הם על אחרויותו של החתום מטה בלבד.1

מדוע נחוצים מוסדות דמוקרטיים לעם ישראל?

המצב העכשיווי אינו מתיישב עם העולם הערכי המקובל על רוב יהדות המערב בין אם בארץ ובין אם בגולה. רק כיסי היהדות החרדית יוצאים מכלל זה. זה עצוב להזכר שאותה תנועה ציונית אשר חוללה מהפכה דמוקרטית בחיים הציבוריים היהודיים בראשית המאה על ידי הנהגת השקל, למעשה חנקה את הדמוקרטיה בהסתדרות הציונית על ידי ביטול הבחירות לקונגרס הציוני. בארץ הוחלפה הדמוקרטיה על ידי הפיקציה שבחירות לכנסת מחליפות הבחירות לקונגרס. בגולה, בחירות לא תאמו לאינטרסים של המפלגות הגדולות ועל כן הם לא קוימו בפועל.

בארץ, כולנו משתתפים בתהליכים פוליטיים הנוגעים בשאלות ציבוריות כגון תהליך השלום ומצב המשק. בסופו של דבר הנבחרים בבחירות נושאים באחריות כלפינו בשביל המדיניות בתחומים אלה. אף בגולה היהודים כאזרחים במדינות חופשיות שונות מורגלים לרוב להשתתף בתהליכים דמוקרטיים דומים.

אולם בסוגיות קשורות לעם ישראל כיישות עולמית הנורמה של דמוקרטיה שהיא כה מקובלת בתחומים פוליטיים אחרים אינה קיימת לאו אצל יהדות התפוצות ולאו אצל יהודי מדינת ישראל. דוגמאות לסוגיות אלו הן:

  • כיצד על מוסדות עם ישראל לנהוג כלפי פרושים שונים של מהו יהודי ומיהו יהודי ומי מוסמך לקבוע?
  • מה תפקידה (או האם יש תפקיד) למדינת ישראל בחיי היהודים ובפרט בחינוך הדור הצעיר מחוץ לגבולותיה?
  • על פי אילו אמות מידה ועל פי אילו נסיבות מוטל על יהדות התפוצות לשאת באחריות כלפי מדינת ישראל?

כמובן, לטעון שההתמודדות בסוגיות הנ"ל זה עניין ציבורי ולשם כך יש להיעזר בתהליכים דמוקרטיים זה לכשעצמו מהווה עמדה ערכית. ערך הדמוקרטיה עומד בפני עצמו ובסופו של דבר מושתת על אמונה בזכויות הריבוניות של היחיד/ה להפעיל את השפעתו/ה בהכרעות ציבוריות. ברמה הערכית אין הסכמה בעולם היהודי בשאלה זו והשלכותיה (למשל: פלורליזם ביהדות).

בנייר זה קיימת סברה שהפן הציבורי של ההחלטה הערכית בעניין דמוקרטיה למוסדות עם ישראל ראוי לבחינה נוספת. על כן, נעסוק בנימוקים הציבוריים בעד הדמוקרטיזציה. אין ספק כי ההשלכות הציבוריות הן שונות בארץ לעומת אלה בגולה. יש חשיבות רבה לקשרים בין ישראל והגולה ללבן את הנושא.

השלכות להשתתפות הדמוקרטית של יהודי ישראל בגוף החדש

מאז קום המדינה ניטלה האפשרות המעשית מאזרחיה היהודים של מדינת ישראל להשתתף בתהליך פוליטי יהודי כלל-עולמי. נציגי יהדות מדינת ישראל לקונגרס הציוני, הגוף הדמוקרטי הנבחר כביכול של עם ישראל, ממונים על ידי מנגנוני המפלגות הציוניות על פי אחוז הקולות לו הן זוכות בבחירות לכנסת. אין כמעט שום מודעות בציבור בארץ שכאשר מצביעים בבחירות לכנסת אז מצביעים בפועל גם לקונגרס הציוני. כמו-כן, אין שום דפוס של אחריות פוליטית לבוחר מטעם הממונים המפלגתיים עבור המתרחש בהסתדרות הציונית ו/או הסוכנות. כתוצאה, הציבור בארץ רואה במוסדות לאומיים שריד נלעג של עידן אחר והיחס אליו נע בין אדישות וזלזול.

מבחינה ציבורית, העדר קיום שיתוף פוליטי סימטרי ואמיתי בין יהדות הגולה ובין היהדות בארץ השפיע מאד לרעה בכל הקשור ליחסי ישראל-תפוצות. שיתוף פוליטי סימטרי ואמיתי ייתכן רק עם משתתפים באותו פורום כתוצאה של תהליכים פוליטיים מקבילים בארץ ובתפוצות. במצב הנוכחי, אין אפשרות מוסדית להידברות בין ישראל והגולה. היהדות בארץ למעשה מנותקת מעם ישראל בתפוצות. אין שום פורום ממוסד משותף וייצוגי לישראל ולגולה בו יכול להתרחש דו-שיח מתמשך בסוגיות הנזכרות לעיל הנוגעות לעם כעם.

הנתק הנוכחי גורר עמו העמקת התחושה של "הם" ו"אנחנו" בדימוי ההדדי. הוא גם מגביר את הבורות הקיימת בארץ אצל חוגים רבים בקשר לחיי יהדות המערב. יהדות התפוצות נתפסת על יד ישראלים רבים כפרה חולבת היושבת לה על סיר הבשר וממאנת להנצל מכליה בטוחה על ידי עליה המונית ארצה.

אין ספק שמיסוד האפיקים להדיינות הדדית תסייע גם לגיבוש זהות יהודית אצל ישראלים ובפרט אצל האינטליגנציה של הדור הצעיר. חשיפה להשתתפות ישירה של העם בארץ בתהליך פוליטי ציוני-יהודי כלל-עולמי תהווה מפעל לחינוך ציוני של מבוגרים בארץ. השתתפות ישירה בתהליכים פוליטיים של עם ישראל תתן ביטוי מעשי של השתייכות לעם ישראל כיישות בהווה ולא רק כמקור השורשים בעבר.

בגולה: הנהגת דפוסים דמוקרטיים לתוך מערכת פוליטית מסורתית

לאחר ששיטת השקל הציוני כבסיס לתהליך דמוקרטי בגולה גוועה, נשארו הדפוסים המסורתיים של מוקדי כח וסמכות. ברית בין חכמים ופרנסים היוותה את המנהיגות של הקהילה היהודית המסורתית. מקרב הפרנסים נמצאו גם השתדלנים אשר יצגו את הקהילה ופעלו בשמה כלפי חוץ. בעת החדשה התורמים הגדולים והיהודים המקצוענים וביניהם רוב הרבנים (The Jewish Professionals), מתפקדים כיורשיהם הישרים של הפרנסים והחכמים של התקופה הקודמת. היום, כמו אז, לרוב מדובר באנשים מסורים הפועלים מתוך תחושה עמוקה של אחריות ואף שליחות לקהילה ולעם. אדם כמו מקס פישר הוא האבטיפוס של השתדלן-פרנסן בעת החדשה. אך דפוסי שלטון אלה אינם דמוקרטיים.

הממסד הציוני מצא צורך להגיע להסדר מעשי של דו-קיום עם מנהיגות מסורתית מסוג זה כבר בשנות העשרים. הקמת הסוכנות לא רק מיסדה את המעמד של "לא ציוני" מבחינה רעיונית אלא גם הקנתה לגיטימציה למנהיגות (הלא דמוקרטית) של הפרנסים. אחרי קום המדינה מנהיגים ציוניים בארץ (ודוד בן-גוריון בפרט) ראו במנהיגות מסוג הפרנס מפתח כי עניינם בגולה היה מוגבל לשני תחומים עליה וגיוס כספים. לעודד תהליכים דמוקרטיים בגולה על מנת להבטיח את חיוניותה היה לדידם תרתי דסתרי הלא לגולה בעיניהם ממילא לא היתה זכות קיום. בסיכום, לא היה שום אינטרס למנהיגות הישראלית לעודד תהליכים שבכח יוכלו לערער את תזרים הכסף למדינה.

המצב השתנה. כאשר כספי התרומות מהווים אחוזים בודדים בלבד של התוצר הלאומי הישראלי, האילוץ של גיוס הכספים מיהדות הגולה כבר אינו עומד כפי שעמד לפני שנות דור. בשביל ישראל כבית לאומי החשיבות של הגולה היא היום כנכס אסטרטגי מדיני וכיישות הנותנת תחושה של יעוד ומשמעות למושג "עם ישראל" שהמדינה עומדת במרכזו. הבטחת המשך קיום יוצר של העם בתפוצות נעשה אינטרס משותף הן לישראל והן ליהדות התפוצות עצמה.

ממצאי חקר מועצת הפדרציות משנת 1990 (The 1990 National Jewish Population Study) הצביעו בברור על תהליך ההתפוררות המתרחש בארה"ב בה חיים שני שליש מיהדות הגולה. אין לראות בתופעה של 50% ומעלה של נישואי תערובת אצל צעירים אמריקאיים מקור התפוררות. נישואי תערובת הם רק אחד מהסימפטומים של מצב בו העדר מגבלות חיצוניות להתבוללות משתלב בחוסר עניין של חלק ניכר מהיהודים עצמם בעתידם כקהילה יהודית. נעלמת והולכת הנורמה והנכונות להשקיע זמן, כסף ואנרגיה במפעל שנקרא "יהדות". יהדות ועם ישראל אינם בסדר עדיפויות של חייהם האישיים של רוב המזדהים כיהודים.

אם כן הבעיה אינה כסף. הבעיה היא מוטיבציה. אין זה משנה שה"חכמים" של ימינו (The Jewish Professionals), זוכים למשכורות בין הגבוהות בעולם בשירות הציבורי. אפילו ההצלחה הצנועה בהנחלת זהות יהודית אצל מיעוט בקרב הדור הצעיר בחינוך יהודי-ציוני במחנות קיץ, בחוויית ישראל, בבתי-ספר יומיים אינה מספיקה. המרכיב החסר הוא מחוייבות ומעורבות פעילה לעומת הזדהות סבילה. הנכונות להתנדב שלא על מנת לקבל פרס לענייני הקהילה והעם אינה נחלת הרבים. ההשלכה לעתיד היא כי מספר הולך ומצטמק של צעירים ישאו באחריות לקהילה מזדקנת וכל זה על רקע מצב כלכלי עתידי מעורפל למעמד הבינוני בחברה המערבית. הגיוס של תורמים גדולים, "פרנסים", בדור הבא היא שאלה פתוחה מבחינה כלכלית ופסיכולוגית-חברתית כאחת.

המבנה הפוליטי המסורתי של הקהילה היהודית הפך להיות מרכיב משמעותי בהחרפת הבעיה. הדור הנוכחי של פרנסים וחכמים הנהיגו את תרבות ההנהלה העסקית כדגם לניהול ענייני הקהילה וברמה של הסוכנות של העם. הדבר פשוט גורם לניכור ממוסדות הקהילה ומוסיף לחוסר מוטיבציה של יהודים רבים להיות מעורבים. הם שואלים: מי צריך את זה? מה זה שייך לשאלות הקיום היומיומיות שלי?

בנוסף לכך שהקהילה מתנהלת על-פי תרבות ניהול ציבורית הדוחה רבים, לעתים קרובות הסמכות בה מופעלת על בסיס "בעל המאה הוא בעל הדעה". שיטה זו פעלה בזמנים שמחוייבותה של הקהילה היתה בחזקת עובדה נתונה. אך היום הברית המסורתית בין כסף ובין ידע מקצועי (בתחום היהדות ו/או הניהול) ביחד עם תרבות ההנהלה העסקית מביא לכך שאין לרוב חברי הקהילה נגישות לתהליכים פוליטיים בתוך הקהילה. לרבים כבר לא איכפת. הם מתחזקים בעמדה מינימליסטית של הזדהות יהודית סבילה וודאי המסר הגלוי או הסמוי לילדים שלהם הוא שאין הקהילה היהודית המאורגנת מהווה יותר מאשר נותנת שירותי דת על בסיס "אד הוק". אם שירותים אלה מתייקרים יתר על המידה ניתן גם לוותר עליהם. לילדים החוגים לטניס או למחשבים הם חשובים יותר.

הקהילה היהודית בגולה חייבת לפתח תרבות של אזרחות יהודית פעילה בקהילה ובעם, פתוחה לכל יהודי המעוניין להשתתף. רק השקל הציוני הצליח לעשות זאת בעבר. הצורך בגולה הוא להנהגה מחדש של דמוקרטיה אשר תאפשר השפעה והשתתפות בענייני הקהילה והעם לכל יהודי על בסיס שיוויוני. כך צריך למשוך למעורבות גם את היהודים האדישים בשוליים המתרחבים של הקהילה. על כן, יש ליצור תרבות אזרחית בקהילה היהודית בגולה המבוססת על תהליכים דמוקרטיים דומים לתרבות האזרחית הכללית בחברה המערבית. לשם כך נחוץ גוף דמוקרטי ייצוגי חדש כפי שהציע הרב הירש, פתוח להשתתפות של כל יהודי.

אם כן נציע להלן הצעה מעשית לשילוב יהדות הגולה ויהדות מדינת ישראל בגוף חדש מסוג זה.

ההצעה

  1. דמוקרטיה בתפוצות

    אצל יהדות התפוצות עלינו להנהיג מחדש את עקרון זכות ההצבעה לכל אדם. בנייר העמדה שלו, הרב הירש הראה כי מבחינה רעיונית הצהרת המשימות של הסוכנות היהודית משנת 1990 למעשה חופפת את תכנית ירושלים של ההסתדרות הציונית משנת 1968. עמדה משותפת זו לשני הגופים מדגימה את הקונסנזוס ביהדות התפוצות דהיום מחוץ לחלק מהיהדות החרדית.

    על כן, מוצע לקבוע כי תרומה מינימלית (25$?) למגבית המאוחדת לישראל או לקרן היסוד תקנה זכות לתורמ/ת להצביע במסגרת הקלפי אשר יתארגן בקהילתו/ה לנציגים בשביל המוסד הציוני-יהודי החדש אשר יקום. מועמדים/ות לנציגות יוכלו להיות עצמאיים או להיות מזוהים עם קו רעיוני ו/או רשימה אזורית. היערכות פוליטית מקומית, אזורית ובינלאומית וודאי תתהווה במשך הזמן.

    הבחירות יתקיימו פעם בארבע שנים במשך חצי שנה שלפני התכנסות המוסד המנהל העליון של הגוף החדש (ראה להלן).

  2. בחירות בישראל

    מטעמים חינוכיים עדיף לקיים בחירות בארץ לגוף החדש במועד מיוחד להן בלבד. חובה תהיה לעשות כן בפעם הראשונה שבחירות לגוף החדש יתקויימו. בהמשך, ניתן גם לקיים בחירות אלה בזמן ההצבעה לכנסת. ניתן להציב תיבות נפרדות לקלפי הציוני-יהודי. כל אזרחי מדינת ישראל בעלי לאום יהודי וכל אלה בעלי תעודת עולה יהיו זכאים להצביע. יש לפתור את בעיית התושבים הארעיים.

  3. מוסדות הגוף החדש

    חוקה חדשה תנוסח עבור הגוף החדש. מנסחי החוקה יוכלו לעיין בחוקות ותקנות של גופים קיימים אך אלה לא יהוו בשום מקרה תקדים מחייב לחוקה החדשה. תחומי הפעילות יכללו התחומים הכלולים היום במחלקות הסוכנות, בהסתדרות הציונית, וברשות משותפת לחינוך יהודי-ציוני. יש לבחון מחדש את פעילות הקרן הקיימת לישראל.

    המוסד המנהל העליון (600 חברים) יתכנס פעם בארבע שנים. חלוקת המושבים תהיה על בסיס המספר המוחלט של קולות המצביעים. במשך עשרים השנים הראשונות יהיו התפוצות זכאיות למינימום של 50% מהמושבים.

    מתוך חברי המוסד המנהל העליון ימונו 150 חברים למועצה אשר תתכנס פעם בשנה. ההנהלה המלאה של הגוף החדש (50 חברים) תתכנס פעם בארבעה חודשים. ההנהלה המצומצמת של 14 חברים ויושב-הראש, כולם תושבי ישראל, יתכנסו כל שבועיים. 15 חברים אלה יקבלו משכורות שוות-ערך למשכורת של חבר כנסת בישראל. חברי ההנהלה המצומצמת ישאו באחריות פוליטית למחלקות שונות של הגוף החדש וכן להפעלת וועדות.

  4. לוח זמנים מוצע

    יהיה זה הולם לזמן את העצרת הראשונה של הגוף הציוני-יהודי החדש ל29- באוגוסט 1997 מאה שנים להתכנסות הקונגרס הציוני הראשון בבזל. משמע יש לערוך בחירות על פי המתכונת החדשה בכל התפוצות וכן בארץ לא יאוחר מינואר 1997. תהליך הכשרת המוסדות והלבבות מתחיל כאן ועכשיו.


1הרב אשר הירש, "הקשר בין ישראל והגולה: רה-אירגון של העולם היהודי לקראת המאה ה21-", האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת ו"ארצנו", ירושלים 1993, ע' 11-9