תדפיס צופי-תל"ם, 1987, נכתב 1987-1982

תפקידי העבודה הדתית בימים ההם ובזמן הזה (1982)

העלאת קורבנות בתקופת הבית הראשון והתפילה מתקופת הבית השני ואילך שימשו לשלוש מטרות עיקריות, שאבותינו היו מודעים לשתיים מהם:

1. נסיון של הפרט וקהילתו להשפיע על היקום – בין אם מתוך נסיון מחושב להשפיע בכיוונים מוגדרים על הסובב, ובין אם לספק צורך נפשי בביטוי מאוויים כלפי כוחות-על.
2. ביטוי של מחוייבות (קיום מצוות) מצד הפרט וקהילתו לעבודת הבורא – ישות נעלמה חובקת-כל ומקנה תכלית לחיי האדם.

היה תפקיד נוסף של העבודה הדתית, בפרט (אך לא רק) אחרי חורבן בית שני. העבודה הדתית היוותה את המוקד, מעין ציר מרכזי, שסביבו התגבשה התרבות הערכית-רוחנית של קהילות העם היהודי.

לפני העידן המודרני ("האמנסיפציה" לגבי עם ישראל) כל החברה האנושית היתה מאורגנת במבנה של קהילות אשר מנו עשרות ועד מאות. עיר היתה מורכבת ממספר קהילות. לעתים, אחת הקהילות בתוך עיר היתה הקהילה היהודית. מה שאפיין כל קהילה היה מערכת של אחריות הדדית בין חבריה בתוך מסגרת של אורח חיים כולל.

בדרך כלל הבסיס החברתי של הקהילה היתה המשפחה המורחבת (בית-אב) או כמה קבוצות של בתי-אב. סוג נוסף של קהילה בעיר יכלה להיות הגילדה – מעין איגוד מקצועי כגון: נגרים, חייטים וכו'. תרבות, כמכלול של התנהגות והתייחסות משותפת לערכים וסמלים, היתה פועל יוצא ובל-ינתק מה"יחד" הקהילתי. ברור שבכך כלולה היתה תרבות דתית-רוחנית.

במאות האחרונות המבנה החברתי-קהילתי המוזכר לעיל של האנושות הוחלף במבנה חברה המונית. בחברה ההמונית חיים המון פרטים או משפחות גרעיניות (אבא, אמא, ילדים) במצב של "יחד" גיאוגרפי (אפילו באותו בית דירות) שאינו "יחד" של קשר חברתי מחייב. גם התרבות עצמה הפכה להיות המונית – מווסתת ומונחלת ע"י אמצעי תקשורת המוניים. תרבות זו מנותקת מהווי של "יחד" ותחושה של אחריות ושייכות לקהילת שותפות-חיים.

בחברה היהודית התפקיד הסמוי של העבודה הדתית, ליצור את ה"יחד" הרוחני, נתייתם בגלל העלמות הקהילה (ה"יחד" החברתי). התרבות היהודית-דתית אשר הקהילה הורישה לחברה ההמונית היהודית של ימינו איבדה את חיוניותה, נעשתה עקרה, והפסיקה להתפתח, וזאת מכיוון שהתרבות נתלשת מקרקע מולדת ומגוף חי קהילתי גם יחד.

המעמד בצופי-תל"ם מחדש קהילה ועבודה דתית גם יחד

המעמד הינו אמצעי ומטרה גם יחד.

המעמד בצופי-תל"ם הינו עבודה דתית המנסה להתמודד עם הבעיות שנוצרו עם העלמותה של הקהילה היהודית המסורתית – הווה אומר הציבור שאינו שומר תרי"ג מצוות אשר מהווה 75% מהעם.

1. לחברים רבים המעמד יורש את התפילה המסורתית ע"י כך שתכנו המתחדש בשפה והווי של היום מתייחס למאוויים ולצרכים הנפשיים של הדור שלנו.
2. המעמד מהווה מוקד כארוע תרבותי של ה"יחד". הוא נותן ביטוי למאוויים של חברי תנועה. מתוך כך, המעמד מסמל את הייחוד ואת הטעם של התנועה. על כן, המעמד הוא לא רק כלי על מנת ליצור קהילה על רקע העלמות קהילה, אלא הוא גם מבטא את ייחודה של "עדת" צופי-תל"ם.
3. באספקלריה היסטורית רחבה יותר, מסמל המעמד נסיון לחדש תהליך של יצירה תרבותית-רוחנית-קהילתית כחלק בלתי נפרד מתנועת תיקון חברתי-רוחני. כמגמה יש לקוות כי תכנו הרוחני יהיה מושפע מהתמודדות עם תיקון חברתי.

המעמד כסמל וכחוויה (1987)

בחזון של חברה אחרת מתוקנת שאתו מתמודדת צופי-תל"ם, המעמד מהווה סמל של אורח-חיים ובו המרכיבים הרוחניים עולים בקנה אחד עם התכנים החברתיים היומיומיים בקהילה.

אך מה חשיבותו של המעמד כסמל? (ומה בכלל חשיבותם של סמלים?). סמלים מטביעים את חותמם דרך חמשת החושים הפיזיים שלנו – ראייה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש. יכולתנו לקלוט רעיונות מתפתח במשך הזמן. קליטתנו מתחילה באמצעות החושים. רק במאות האחרונות חלה הנתקות חושינו ורגשותינו עקב התגברות ההכרה השכלית באמצעות הטכנולוגיה (קשה לנו לתאר מצב שלפני תפוצת בתי-דפוס – חברה שרובה אינו יודע קרוא וכתוב). עם זאת, אנחנו מבינים שהאדם המודרני לא נהיה בהכרח יותר אנושי.

תפישתנו הראשונית דרך חושינו נבדלת (אך לא בהכרח נוגדת) מקליטתנו המשנית ע"י תהליכים שכליים. למשל כל הסבר רציונאלי-רעיוני ליהדות ו/או תנועה הנם תהליכים משניים. החידוש הגדול של הציונות החלוצית היה בדחייתה של זהות לאומית-יהודית מונחלת על-ידי תהליכים הכרתיים בלבד.

א.ד. גורדון תבע את שיבתו של עם ישראל לארץ ישראל כמקור חוויתו הראשונית. החזרה של עם ישראל לעבודת אדמה ובניין בארצו מושתתת על חוויה ולא רק על הכרה אינטלקטואלית. עד לדור של העליה השניה עצם השאלה של זהות יהודית לא היתה קיימת. העולם החווייתי של הקהילה והמשפחה המסורתית במזרח אירופה סיפקו זאת. למרבה הצער, בהתמרדותם ביהדות המסורתית של מזרח אירופה, החלוצים דחו לא רק את היהדות הרבנית ההלכתית אלא גם את רוב הסמלים והפולחנים של היהדות כתרבות דתית בכלל. הדבר הביא אצל דור הבנים להזדהות עם ארץ ישראל אך השאיר חלל ריק מבחינת זהות יהודית. רק עכשיו, כעבור שלושה דורות, התפתחה אסכולה בתוך הציונות הרפורמית (לכשעצמה זרם חדש בתנועה הציונית) אשר הכירה בצורך להמיר פולחן בבית-הכנסת בחוויה מקיפה של יחד בתוך קהילה של שליחות.

קשרינו ואמונותינו הרגשיים מתייחסים קודם כל לסמלים. ההסבר השכלי בא אחרי-כן. המלצות המועצה החינוכית של צופי-תל"ם מדגימות הבנה אינסטינקטיבית של עיקרון חינוכי זה. ההמלצות הן: קיום המעמד בסביבה טבעית, במעגל המתאפיין על-ידי קשר ראיה ומגע ישיר בין המשתתפים, המחזות וריקודים. הפעלת החושים אמורה להגביר את הכוונה. ההשפעה החסידית ברורה. המעמדים כיום טרם השכילו לשלב את כל המרכיבים האלה באופן שגרתי.

עדיין מוקדם לנבא את עתידו של המעמד. האם החידוש של תנועת הנוער יוכל להיות לנורמה דינמית, נורמה במתח התפתחותי מתמיד, בקהילות ציוניות רפורמיות בדור הבא? רק אז נוכל להעריך נכונה את משמעות המעמד ביהדות המתקדמת ובציונות התרבותית.

תפילה ומעמד – נספח

מתוך: החלטות המועצה החינוכית – צופי-תל"ם, תש"מ-תשנ"ד, 1994-1980 צופי-תל"ם, 1994, ערכה קרינה גולדברג, ע' 25-24

הדיון בנושא תפילה

היות ונתבגשה דעה במועצה, שהתפילה לכשעצמה אינה ביטוי מספיק כולל, הוחלט להנהיג את המונח "מעמד".

מעמד הוא ציון התכנסות של אנשים על-ידי קטע תפילה, שיר, נגינה, עיון-תפילה, התייחדות או כל הבעה המדגישה את הצד הערכי של ההתכנסות (מועצה חינוכית 3).

1. חובת נוכחות במעמד
   1. חבר בתל"ם-נוער מקבל על עצמו חובת נוכחות במעמד (מועצה חינוכית 3).
   2. המעמד הינו מרכיב רוחנית מרכזי בצופי-תל"ם ומהווה סמל רוחני וכלי חינוכי חשוב ביותר ולכן: חבר בצופי-תל"ם מקבל על עצמו חובת נוכחות במעמד (חיזוק החלטה קיימת)
2. האם חובה לקיים תפילות בכנסים?
   באירועים ארציים יהיו לפחות שני מעמדים ביום, כשאחד מהם הוא ערבית, מנחה או שחרית מסורתיים או חליפי והשני יהיה מעמד תפילה או כל מעמד אחר (מועצה חינוכית 10).
3. אופי המעמד
   1. יש להרבות בשירה, נגינה וניגונים במעמד.
   2. יש להרבות בקיום המעמד בחיק הטבע.
   3. מומלץ לקשור את המעמד לאירועים ומצבים הנובעים מהמציאות השוטפת. על תל"ם-נוער להקים ועדה שתציג מבחר תכנים של תפילה.
   4. או רואים בחיוב שילוב של ריקוד, דרמה ואמנויות אחרות במעמד ובלבד שהמעשה יתרום להעלאת הקדושה.
   5. אנו מחייבים איזון סביר בין חידוש ומסורת במעמד.
   6. ענייני נוסח התפילה
      • שינוי פסוקי שלילה בנושאים הבאים: אשה, הגויים, עבדים.
      • שינוי פסוקים העוסקים בתחיית המתים (מוצע: מחייה הכל).
      • השמטת פסוקים המזכירים את השטן.
      • הכנסת רעיון קיומה של מדינת ישראל.
      • סידור: אם כי אנחנו רואים בכל הסידורים מקור אפשרי לשאיבת תכנים למעמד, אנו ממליצים על שימוש בסידורים בשפה העברית המשקפים את רוח החלטותינו הנ"ל בענייני נוסח.
4. התפילה בשכבות הצעירות
   1. חובת קיום המעמד בפעילות ארצית חלה גם על השכבות הצעירות.
   2. גמישות וקיצור יהיו שיקולים בקיום המעמד בשכבות הצעירות.
   3. כהנחיה חינוכית אנחנו ממליצים כי בפעילות חינוכית תהיה מגמה לפתח דפוסים של מעמד (למשל מעגל ידידות).
   4. רצוי לחנך למעמד בשכבות הצעירות בכתה ה' (בשנה הראשונה) לדוגמא: נושא שבת.
   5. רצוי לחנך לקראת המעמד על כל צורותיו בקבוצות קטנות עם הסברים (מועצה חינוכית 3).
   6. במפעלים בשכבה הצעירה, יתקיימו שני מעמדים ביום. אחד משני המעמדים חייב להיות מעמד-תפילה. מעמד-תפילה בשכבה צעירה כולל לפחות "שמע" + פרשה ראשונה (שחרית וערבית) ו"מודה אני" בשחרית (מועצה חינוכית 13).
5. בין חידוש ומסורת
   1. אנו ממליצים שמעמד התפילה היומי יהיה על פי המבנה השלדי של התפילה המסורתית: שחרית: ברכות השחר, פסוקי הזמרה, שמע וברכותיה, עמידה, קריאת תורה (אם יש), סיום (עלינו + קדיש).
      ערבית: שמע וברכותיה, עמידה, סיום (עלינו + קדיש).
      מנחה: עמידה, סיום + תוספות לחגים. במידה ומשתמשים בקטעים יצירתיים תחליפיים, יש לציין את המקבילה המסורתית (מועצה חינוכית 4).
   2. אנו מחייבים במעמד חליפי את קריאת שמע ופרשה ראשונה. כל קטע חליפי ניתן להחלפה על-ידי קטע יצירתי אחר הקשור לו בתוכנו ובכוונתו, תוך ציון הקטע המוחלף, אחרת ישאר הקטע במתכונתו המסורתית.
   3. בשחרית לשבת, חובה לקרוא לפחות חלק מפרשת השבוע.
   4. יש לתת לכל חניך את ההזדמנות לערוך מעמדים, למען יוכל להתמודד עם נוסח התפילה על פי השקפתו ועולמו הפנימי.
   5. על מועצת מדריכים להעביר תכנית חינוכית בנושא מעמד, שתכלול הנחיות לגבי יצירת והעברת מעמד לשכבה צעירה, שכבת נעורים ושכבה בוגרת (מועצה חינוכית 10).
   6. המועצה החינוכית ממליצה שהמדריכים יעבדו תכנית ארצית לחנך את השכבות הצעירות למעמדי תפילה ולשלב במעמדים בשכבות אלה קטעים מהתפילה המסורתית על פי מידת בשלות החניכים לחוויית התפילה ובהתייחסות למבנה השלדי של התפילה.
   7. לגבי יצירתיות, אנחנו ממליצים על חיבור תפילות על-ידי חברי תל"ם-נוער (מועצה חינוכית 4).
6. ספריית קטעים
   1. תערך "ספריית קטעים" בצופי-תל"ם.
   2. באחריות צפירי תל"ם להקים ועדה המורכבת מנציגי מדריכים וחניכים שתקים את הספריה על-פי הקריטריונים אותם ימצאו לנכון.
   3. בספריה יכללו:
      • הקטעים בתפילה בהם שונה נוסח תפילת צופי-תל"ם.
      • הקטעים מהתפילה המסורתית כשאינה בנוסח תל"ם ו/או צופי-תל"ם (מועצה חינוכית 10).
7. שוויון בין המינים בתפילה
   מבחינה עקרונית ואידיאולוגית, תל"ם-נוער קובעת שמעמד האשה שווה למעמד הגבר בכל הזכויות, החובות והמצוות. אמנם בעבר היתה האשה פטורה ממצוות שהזמן גרמן, מאחר והיתה משועבדת לבעלה ולביתה, אולם בגלל העיקרון של שוויון מעמדה הדתי של האשה, מתבטלת הגבלה זאת. ומזה נובע:

    

    

    

   1. אשה נמנית במנין
   2. אשה עולה לתורה
   3. אשה יכולה להתעטף בטלית ולאמר את הברכה
   4. אשה יכולה לשמש כש"צ: לזמן, לקדש וכו'.
8. תקונים ושינויי נוסח – בנושאי "ישראל והעמים"
   • הבדלה – "בין ישראל לעמים" ירשם באותיות קטנות יותר.
   • קדיש – תוספת: "הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ועל כל בני-האדם".
   • "רוממנו" – במקומות בתפילה בהם מחפיע המושג "רוממנו", יוחלף הנוסח ל"הבדילנו".
   • "עלינו לשבח" – צופי-תל"ם שוללים כל ביטוי של הבדלה אשר הוא שלילה לגויים ולכן מצאה לנכון לשנות את נוסח התפילה המשקף לדעתנו את ההבדלה. הוחלט על הנוסחים החליפים הבאים:
     • עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדולה ליוצר בראשית שנתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו.
     • עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדולה ליוצר בראשית שבחר בנו ליחד את שמו וקרבנו לעבודתו.
     • עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדולה ליוצר בראשית שעשנו ישראל ונתן לנו את תורתו (מועצה חינוכית 10).
9. הבדלה
   תתקיים במוצ"ש בסיום הפעילות (בהנחה שהפעולות מסתיימות לא לפני צאת השבת) (מועצה חינוכית 13).