החלטתן של תנועת "איחוד הקבוצות והקיבוצים" והתנועה הרפורמית (באופן ספציפי מחלקת הנוער של ה-UAHC בניהולו של הרב סטיבן שפר) לייסד קיבוץ רפורמי הובילה למעורבותי האישית במה שהיה לימים לציונות רפורמית. המבוא האישי לספר זה מפרט את המסלול האירגוני שדרכו נוצרה מעורבותי כשליח הראשון ל-UAHC.

גדעון אלעד ז”ל מקיבוץ חצרים החליף אותי כשליח ל-UAHC בשנים 1979-1977. לאחרונה הוא חקר ותיעד במפורט את התפתחות רעיון הקיבוץ הרפורמי בתוך התנועה הרפורמית ואת השלכותיו. (גדעון אלעד, אור בערבה?: יהל – דו-שיח ומשימה משותפת לתנועה הקיבוצית ולתנועה הרפורמית (1997), כתב יד בעברית שלא פורסם).

כשליח ל-UAHC מטעם התנועה הקיבוצית, נפלה בחלקי המשימה המיוחדת של התוויית רציונל לקיבוץ הרפורמי. "קיבוץ רפורמי וחלוציות דתית" (6:1) היתה הרצאה שנשאה ביוני 1976 בפני כינוס של "גרעין ערבה", המסגרת האירגונית שהוקמה באמריקה למעוניינים לבחון את האפשרות להשתקע בקיבוץ המתוכנן. מצד שני, כשליח של התנועה הקיבוצית, הרגשתי במקביל מחוייבות להסביר את הרעיון העומד מאחורי הקיבוץ המתהווה לציבור חברי הקיבוצים – "החלוציות והרפורמה: אופקים רעיוניים חדשים" (6:2). מאמרים אלה משקפים את חזון שנות השבעים.

חלק נכבד מכתיבתי במהלך השנים שבין שיבתי מאמריקה (1977) והמעבר שעשיתי לקיבוץ לוטן תשע שנים מאוחר יותר שיקף את דעתי כי לקיבוץ הרפורמי תפקיד מרכזי בציונות הרפורמית הישראלית. דעה זו מוצאת ביטוי מיוחד ב"ציונות רפורמית: בעיות והישגים" (1983) (פרק 1:3). מאידך, "חופה ריבונית: סמכות קהילתית בציונות התרבותית" (1987) נבע מעימות מאד מסויים בין אמונותיהם של בוגרי 'צופי-תל"ם' והמונופול הרבני האורתודוכסי הקיים לגבי טכסי מעבר דתיים כגון עריכת חופה. קהילתם הקיבוצית הרפורמית, לוטן, הפכה להיות צד בעימות זה. המאמר דן בהשלכות האפשריות הנוגעות לסמכות פולחנית וסמכות רבנית בכלל בקהילה קיבוצית רפורמית.

"הקיבוצים הרפורמיים שלנו" (1995) מנסה לתת תמונת מצב מאוזנת של הקיבוצים בסוף המאה העשרים. הצהרת החזון של קהילת קיבוץ לוטן מצורפת כנספח בהיותה סיכום הולם לפרק זה.

בסופו של דבר, חשיבות הקיבוצים הרפורמיים תלויה בטבעה הציוני או הלא-ציוני של תל"ם (ראה פרק 2:5 – בין היהדות המתקדמת ובין הציונות המתקדמת בישראל" – 1988). אם תל"ם אינה אלא איגוד של קהילות העוסקות בעיקר בפולחן, הרי בהיות הקיבוצים שתי קהילות קטנות ומבודדות הם ממלאים תפקיד שולי בלבד. מאידך גיסא, אם תל"ם הינה ביטויה של ציונות רפורמית המבקשת להשפיע על עיצוב החברה בישראל, הלא אז חשיבותם של הקיבוצים היא ייחודית. בהיותם קהילות המקיפות אורח חיים כולל, מסוגלים הקיבוצים להתעמת עם שאלות הנוגעות ליהדות מתקדמת בישראל בתחום הפולחן ובתחום החברתי כאחד. בנוסף לכך יכולים הקיבוצים לשמש (ואכן משמשים) כמרכזים להתנסות חוויתית בחיים יהודיים מתקדמים מלאים לצעירים מישראל ומן התפוצות. עם זאת, חשיבותם של הקיבוצים בהקשר זה תלויה בהכרתן של התנועה ליהדות מתקדמת בישראל והתנועה הרפורמית בתפוצות בכך שחוויות חינוכיות משמעותיות הנן חיוניות ליצירת השפעה ציונית ארוכת טווח.